ממוצע הוא סכום הערכים חלקי מספרם; חציון הוא הערך האמצעי בסדרה ממוינת.
הסבר
ממוצע מושפע מערכים קיצוניים. מדגם הוא הקבוצה שנמדדה, ולא בהכרח כלל האוכלוסייה. כשמשתתפי אתר בוחרים מרצונם להשתתף, זו אינה דגימה מייצגת. פופולריות אינה הוכחה שכדאי להשקיע במסלול.
דוגמה
בתשואות 0%, 0%, 0%, 0%, 100%, הממוצע 20% והחציון 0%. המספר היחיד ״20%״ לא מספר את כל הסיפור.
בחמישה נתונים — 2, 3, 3, 4 ו־18 — הממוצע הוא 6, אבל החציון הוא 3. הערך הגדול מושך את הממוצע למעלה בלי להפוך את רוב הערכים לגדולים. כשקוראים טענה על „תוצאה ממוצעת”, שואלים כמה נתונים נאספו, מי נכלל במדגם והאם יש חריגים. כדאי לצייר את כל הנקודות לפני שמסכמים אותן במספר אחד.
מושגים שעוזרים להשוות
תשואה ממוצעת אינה הבטחה
ממוצע היסטורי מתאר תקופה מסוימת; הוא אינו התחייבות לתוצאה עתידית. שתי השקעות בעלות אותו ממוצע יכולות לעבור תנודות שונות. מתאם מתאר תנועה משותפת ואינו מוכיח סיבתיות. בחירת מועד תחילה וסיום משנה את התשואה שמציגים.
דוגמה להשוואה: בשנה אחת +50% ובשנייה −50%: 100 הופכים ל־150 ואז ל־75. הממוצע החשבוני הוא 0%, אבל בפועל יש הפסד של 25%.
גרף הוא דרך להציג נתונים. לפני שמסיקים מסקנה בודקים מה נמדד, באילו יחידות ובאיזו תקופה. מתחילים בכותרת ובמקור הנתונים. ציר הזמן מציג ימים, חודשים או שנים, והציר האנכי עשוי להציג מחיר, אחוז שינוי או שווי תיק. בודקים את תוויות הצירים ולא מניחים שכיוון הכתיבה קובע את סדר הזמן. גרף קו מדגיש שינוי לאורך זמן; עמודות נוחות להשוואת סכומים; נר מציג פתיחה, סגירה, גבוה ונמוך בתקופה. צבע ירוק לבדו אינו מסביר את כל הנתונים. שינוי טווח הזמן או קנה המידה יכול להגדיל או להקטין את מראה התנודה. ציר שמתחיל ב־99 ולא באפס יגרום לשינוי מ־100 ל־101 להיראות דרמטי, אף שהוא רק 1%. כשמשווים השקעות בודקים אותה תקופה, אותו מטבע, והאם אלו מחירים או תשואה הכוללת דיבידנדים ועלויות. גרף עבר אינו תחזית, והקו אינו הוראת קנייה או מכירה.
דוגמה להשוואה: נתוני תרגיל בחמישה ימים: 100, 110, 99, 105, 108. מיום 1 עד יום 5 העלייה היא 8%. מיום 2 עד יום 3 הירידה היא 10%, כי 11 חלקי 110 הם 10%. עלייה של 10% ואז ירידה של 10% לא מחזירות לנקודת ההתחלה: 100 הופכים ל־110 ואז ל־99.